בלוג

כן. אנחנו לא טובים בזה. סנובים? כנראה שזה העניין. ובכל זאת מצאנו את עצמנו ביום כזה - קניון סומידרו. הקניון הכי גדול באיפשהו והשני הכי גדול באיפשהו אחר. סוג האינפורמציה שטס לי מאוזן לאוזן במהירות שיא, לא משאיר כלום בדרך. אני כן זוכרת שהגובה בנקודה הכי גבוהה - 1 ק"מ, ושהנקודה הכי עמוקה - 250 מטר. ככה זה, מספרים אני זוכרת. עצרנו ל 3 תצפיות בדרך. בראשונה נתנו לנו 25 דקות. צילמנו ב 5 דקות הראשונות והשתעממנו ב 20 הבאות. אח"כ הגענו לסירה ויחד עם עוד 50 איש שטנו בה, שמענו את הקפטן (ה

אם הייתי צריכה לבחור מקום לחיות בו תקופה, כאילו חיים ממש, כולל עבודה והכל, זה היה סאן קריסטובל דה לאס קאזאס. נכון לעכשיו לפחות. עיר חמודה, יחסית קוסמופוליטית, רוב האנשים שפגשנו זה כאלה שהגיעו לכאן, התאהבו, ונשארו שנים. מכל חלקי מקסיקו וגם מארצות אחרות. אני יכולה להבין, גם אם אני לא יודעת לשים את האצבע למה בדיוק. וייב. הלכתי כאן לשיעור יוגה (איינגר!) שממש סידר אותי, לשיעור סלסה (שהיה מביך בהתחלה כי גם נדחפתי לשיעור מתקדם יותר מהרמה שלי - שזה אפס - וגם לא יכולתי להבין מה מדברים

ככל שמתקרב Dia de los muertos - יום המתים, הרחובות הולכים ומתמלאים שלדים וגולגלות אפילו יותר מהרגיל. חזרנו מהחופים לווחאקה לאחר צהריים אחד לפני האוטובוס לילה לסאן קריסטובל. הייתי קצת חולה אז לא טיילנו יותר מדי בעיר הנהדרת הזאת, אבל גם שם וגם בסאן קריסטובל קיבלו את פנינו ברחוב, בחנויות, בכניסה למסעדות, בבתים, בחלונות ראווה, על ספסלים בפארק, על העצים, באמת בכל מקום שאפשר להעלות על הדעת - שלדים. מקושטים, מצחיקים, קרינג'ים - כל מיני. יש לי הרבה מה להגיד על העניין הזה של איך הם תו

אז מה היה לנו בחופי ואחאקה: Berra De la Cruz עם הבית החמוד שכמעט לא יצאתי ממנו ועם קרלוס שהתאכזב מהגלים, Puerto Angel עם המלון מהחלומות, אבל זה היה כבר בפוסטים הקודמים. היינו סה"כ 8 ימים בחופים, אני באופן אישי התאכזבתי לטובה, כי איכשהו היה לי בראש שהחופים הקריביים הם החופים היפים, ולחופים של הפסיפיק אנחנו הולכים רק כדי שקרלוס יוכל לגלוש. אז לא. החופים של הפסיפיק ממש ממש יפים! מ Barra de la cruz, שהיתה הנקודה הכי מזרחית שלנו, התקדמנו מערבה בצעדים קטנים. עצרנו בכמה חופים קטנים