סיכומים

תכננו תעשות טיול איטי. לדעת לעצור, לנוח. המינון התוכנן היה 50/50 בין טיול לבין מנוחה.

בפועל? התרוצצנו כמו משוגעים. כן, גם עצרנו, אבל לא הרבה.

שאלתי את עצמי למה זה יצא ככה?

התחושה היתה שאם נמצא מקום שממש בא לנו להישאר - נישאר, אבל האמת שהיו מעט כאלה. אגם אטיטלן היה השיא, ואכן נשארנו שם 9 לילות.

הצורך לראות עוד היה חזק מהצורך במנוחה. ולא, זאת לא הייתה רק אני. קרלוס ממש היה עם קוצים. לא ישב בשקט.

הייתי בטוחה למשל שכשהוא יגלוש/ינוח/יבהה - אני אקרא.

בפועל? בשלושה חודשים קראתי שני ספרים. הכי מעט שלי בטיול ever. לכתוב בבלוג כתבתי בלילות כשהוא ישן - לא תאמינו כמה הוא ישן בטיול הזה, אבל כשהוא היה ער - זזנו, ופשוט לא היה לי מתי לכתוב, להעלות תמונות.

כן השתדלנו לעצור ליום יומיים אם היו לנו ברצף כמה ימים של מלא נסיעות וטיול.

המון זמן הלך על מציאת בתים, היינו ממש חורשים על זה. האמת? השתלם, רוב הבתים היו מוצלחים.

היו עצירות מתוכננות - בחופי הגלישה, באומטפה.

איפה הייתי נשארת יותר?

באטיטלן נראה לי שהייתי יכולה לגור.

בסאן קריסטובל היה ממש נעים, נשארנו 6 ימים והייתי יכולה יותר - אבל בלי ים או אגם - זה לא זה.

בסנטה מריה בקוסטה ריקה היה אפשר להישאר עוד יום או יומיים.

בשאר המקומות באמת שהרגשנו מיצוי.

זזנו הרבה אבל זה ממש לא היה יותר מדי. היה בול.

עדיין, מפנטזת על נסיעה בלי דדליין. אז נראה באמת אם מה שמזיז אותנו זה דדליינס או מיצוי.

ועכשיו כסף. כהרגלי בקודש (ולא יאומן עד כמה קרלוס מגוייס לעניין הזה) - גם לזה יש סיכומים. אז הנה אני משתפת - גם כדי שיהיה לנו, וגם כדי שאם פעם מישהו ישאל - הנה זה כאן.