בלוג

אח וואחקה ווחאקה, איזו עיר!!! אנחנו מטבעינו לא בעניין של ערים. ברמה שאנחנו נוחתים בעיר – בין אם זה מנילה בפיליפינים, קנקון במקסיקו, קלוז' נאפוקה ברומניה, וכמובן כל עיר בהודו – אנחנו מוצאים את הדרך הכי מהירה לצאת מהעיר גם אם זה אומר 3 שעות נסיעה אחרי טיסה של מעל 24 שעות. אבל על ווחאקה שמענו  דברים טובים, ובעיקר שהיא בירת האוכל של מקסיקו וחוויה לחיך, אז נשארנו. ותשמעו, התאהבנו. האוכל דווקא פחות – באמת שניסינו את כל המאכלים המקומיים המפורסמים והטיפוסיים לסביבה, ואכלנו בשוק האוכל

החלטנו לטוס מהחוף המזרחי למערבי, הבעיה שהטיסה עוברת במקסיקו סיטי, שזה קצת מבאס אבל פחות מבאס מ 24 שעות באוטובוס. יכולנו לבחור בין עצירה של 5 שעות בשדה התעופה לבין 19 שעות – כלומר בילוי של ערב בעיר, וכמובן בחרנו באופציה השנייה. לקחנו מלון ליד השדה, ממש מרחק הליכה, אבל את הערב בחרנו לבלות באזור מגניב ואופנתי שנקרא Roma Norte ונמצא יחסית קרוב. יחסית קרוב במקסיקו סיטי העצומה זה כמעט שעה במונית, אבל מה יש לנו לעשות חוץ מזה. הגענו לרחוב שוקק חיים, מסעדות, ברים, מוזיקה, חנויות מדליק

5 ימים של מנוחה טוטאלית, ובכל זאת רק עכשיו בשדה התעופה, בדרך לצד השני של מקסיקו, מתפנה להעלות תמונות, ולכתוב. לגונת שבעת הצבעים קוראים לה, ואפשר להתווכח אם זה חמישה או יותר, אבל המראה מרהיב. היא עצומה ונמשכת על 75 ק"מ על 4 ק"מ – אם אני זוכרת נכון, אבל זה לא באמת חשוב. לא לי. מזג האוויר מחייך אלינו ופרט לגשם שבא והולך ורק מצנן את האוויר - מיום ליום יותר בהיר. יש לזה מחיר – חום אימים, אבל אנחנו על הלגונה. כמה גוונים של כחול וירוק. בתוך הלגונה יש איים, מפרצונים, חופים, ושלושה סנ

לא יודעת מתי בדיוק זה קרה. מתי הבנתי שאני חיית מים. זה לא קרה בבת אחת, אבל זה הולך ומתעצם ולאט לאט הצעירה שפחדה לעשות שנורקלינג הפכה לאישה שלא רוצה לצאת מהמים. בריכה, ים, אגם, נחל, סנוטה, hit me!. ים סוער עדיין מפחיד אותי, ויש גם את הפחד הקמאי כשאני לא רואה את התחתית, שמשהו פתאום יגיח מהמעמקים.  5 ימים על הלגונה בבקלאר הדגימו לי סופית שאין מקום שיותר נעים לי. אנחנו לנים על שפת הלגונה, מתחילים ומסיימים את היום במים, ובין לבין – במים. 20 מטר מקו החוף, סנוטה אזמרלדה, מערה תת קרק