הלגונה הכחולה

5 ימים של מנוחה טוטאלית, ובכל זאת רק עכשיו בשדה התעופה, בדרך לצד השני של מקסיקו, מתפנה להעלות תמונות, ולכתוב.

לגונת שבעת הצבעים קוראים לה, ואפשר להתווכח אם זה חמישה או יותר, אבל המראה מרהיב. היא עצומה ונמשכת על 75 ק"מ על 4 ק"מ – אם אני זוכרת נכון, אבל זה לא באמת חשוב. לא לי.

מזג האוויר מחייך אלינו ופרט לגשם שבא והולך ורק מצנן את האוויר - מיום ליום יותר בהיר. יש לזה מחיר – חום אימים, אבל אנחנו על הלגונה.

כמה גוונים של כחול וירוק. בתוך הלגונה יש איים, מפרצונים, חופים, ושלושה סנוטס, כמו בורות/מערות עצומות מתחת למים. בצילומים האוויריים רואים את זה בברור, מלמטה רק מרגישים את העומק.

הבית שאנחנו ישנים בו נמצא על שפת הלגונה ואנחנו לא מרגישים צורך לצאת. עושים את הטיול המסורתי בסירה – כי ככה עושים פה, אבל לא מתפתים לשאר האטרקציות. מיותר לנו. יוצאים לסיבוב עם הקיאק, שוחים, צפים במים, קופצים לסופר במרכז להביא אוכל.

באחד הימים משתכנעים ללכת לאיזה "beach club" בהמלצת הבחור המקומי שמתחזק את הוילה. שוב – מיותר. אבל זאת גם הפעם היחידה שאנחנו אוכלים במסעדה והאוכל מעולה.

ובתוך הימים החלומיים האלה אנחנו גם מתבשרים על העסקה וגם זוכים לראות את השיבה. מה אפשר לבקש יותר?

בקלאר, היית טובה אלינו, תודה