בלוג

זהו. הסתיים פרק מקסיקו. טוב, אם לא סופרים את היום יומיים שיש לנו לפני הטיסה חזרה לארץ. אז איך אנחנו מסכמים את הפרק הזה? היה פחות "ואו" ממה שציפינו. ויש לציין שאנחנו די תמימי דעים לגבי זה. הציפיות היו גבוהות כי כל מי שדיברנו איתן אמר שהכי אהב את מקסיקו מכל ארצות מרכז/דרום אמריקה. על טעם וריח. מה כן אהבנו? קודם כל את האנשים. לא היתה לנו שום תקרית של אלימות או תוקפנות משום סוג. למען האמת אני לא זוכרת אפילו תקרית אחת של אי נעימות. תמיד מחייכים, נעימים, שמחים לעזור. כיף. זה דבר ס

אוקי, אז הגיע הזמן לדבר על יום המתים. אתם יודעים, התהלוכות המסורתיות עם השלדים והגולגלות? ... אז לא. מה מסתבר? שהסרט שבו ג'יימס בונד מסתובב במקסיקו בזמן התהלוכה לא תעד את התהלוכות, אלא...יצר אותן! עד הסרט (2015), הדמויות של השלדים (שנקראים קטרין וקטרינה) אמנם היו סמלים פופולריים ביום המתים, אבל לא היו תהלוכות בכלל. בעקבות הסרט, ב 2016, המקסיקנים רשמית החליטו לקיים תהלוכות כאלה! עוד דבר שקרה עם השנים והוא לא חלק מהמסורת, הוא הדמיון ל Halloween - הילדים מתחפשים ורצים לבקש ממתקי

כן. אנחנו לא טובים בזה. סנובים? כנראה שזה העניין. ובכל זאת מצאנו את עצמנו ביום כזה - קניון סומידרו. הקניון הכי גדול באיפשהו והשני הכי גדול באיפשהו אחר. סוג האינפורמציה שטס לי מאוזן לאוזן במהירות שיא, לא משאיר כלום בדרך. אני כן זוכרת שהגובה בנקודה הכי גבוהה - 1 ק"מ, ושהנקודה הכי עמוקה - 250 מטר. ככה זה, מספרים אני זוכרת. עצרנו ל 3 תצפיות בדרך. בראשונה נתנו לנו 25 דקות. צילמנו ב 5 דקות הראשונות והשתעממנו ב 20 הבאות. אח"כ הגענו לסירה ויחד עם עוד 50 איש שטנו בה, שמענו את הקפטן (ה

אם הייתי צריכה לבחור מקום לחיות בו תקופה, כאילו חיים ממש, כולל עבודה והכל, זה היה סאן קריסטובל דה לאס קאזאס. נכון לעכשיו לפחות. עיר חמודה, יחסית קוסמופוליטית, רוב האנשים שפגשנו זה כאלה שהגיעו לכאן, התאהבו, ונשארו שנים. מכל חלקי מקסיקו וגם מארצות אחרות. אני יכולה להבין, גם אם אני לא יודעת לשים את האצבע למה בדיוק. וייב. הלכתי כאן לשיעור יוגה (איינגר!) שממש סידר אותי, לשיעור סלסה (שהיה מביך בהתחלה כי גם נדחפתי לשיעור מתקדם יותר מהרמה שלי - שזה אפס - וגם לא יכולתי להבין מה מדברים