זהו. הסתיים פרק מקסיקו. טוב, אם לא סופרים את היום יומיים שיש לנו לפני הטיסה חזרה לארץ.
אז איך אנחנו מסכמים את הפרק הזה?
היה פחות "ואו" ממה שציפינו. ויש לציין שאנחנו די תמימי דעים לגבי זה. הציפיות היו גבוהות כי כל מי שדיברנו איתן אמר שהכי אהב את מקסיקו מכל ארצות מרכז/דרום אמריקה. על טעם וריח.
מה כן אהבנו? קודם כל את האנשים. לא היתה לנו שום תקרית של אלימות או תוקפנות משום סוג. למען האמת אני לא זוכרת אפילו תקרית אחת של אי נעימות. תמיד מחייכים, נעימים, שמחים לעזור. כיף. זה דבר סופר חשוב בעיני בחוויה הכוללת.
מקומות שהכי עשו לנו את זה?
בקאלאר, ווחאקה, סאן קריסטובל דה לאס קאזאס. לאו דווקא בסדר הזה.
מנהלות:
במספרים - 35 ימים, מתוכם 15 ימים בצד הקריבי, 14 במדינת וואחקה, כשבוע בצ׳יאפס. בקלות היינו מקצרים בקריביים תמורת הארכה בצ׳יאפס.
כסף - אפשר בערב המקומות להתנהל בעיקר באשראי, כמובן שצריך גם מזומן. לעיתים לוקחים עמלות גבוהות על שימוש באשראי. אם אתם עושים ביטוח עם פספורטקארד (פעם ראשונה שלנו, בדרך כלל לא מוכנים לשלם את המחיר הגבוה, הפעם לא היתה ברירה בגלל עניין רפואי) - יש להם כרטיס שחוסך עמלות המרה. משתלם ממש.
כמה עולה? מלונות פשוטים אך טובים בדרך כלל - 120-300 (ממוצע 210), היו חריגים לכלל הזה. אוכל - 20-70 לאוכל מקומי לגמרי, 80-200 למסעדות.
השאר הולך על טיולים ונסיעות. קניות לא היו.
ממוצע 666 ש"ח ליום (כולל השכרת רכב)
טעויות ובלת"מים
חד משמעית תרמיל, לא מזוודה. ממש מכתיבה לנו את הטיול וזה מעצבן. אי אפשר נגיד להגיע למקום ולחפש את עצמנו. אי אפשר להתגלגל בין כפרים. מזוודה זה סבבה כשמטיילים עם רכב.
דברים חשובים ששכחתי בבית - ספר דיגיטלי, כריות הנסיעה המפורסמות שלי (לגב, לצוואר)
העדשה הנכונה של המצלמה... הבאתי עדשה נוספת שהיתה אמורה להיות לצילום מרחוק אבל טעיתי והבאתי אחרת, לא מאד איכותית. יש לי תרוץ טוב (לעצמי) לכל הפשלות האלה - בכל זאת ארזנו בית שלם
וטעות אחרונה מתגלה בדרך החוצה. בבוקר הנסיעה לגואטמאללה - לוקחים שאטל כל הדרך מסאן כריסטובל לאגם אטיטלן תענוג של 12 שעות.
הנהג אומר לנו איך שנפגשנו - מילאתם את הטופס של רשויות ההגירה? לא ידענו על טופס כזה ודווקא בררנו
כל הדרך לגבול ניסינו ולא הצלחנו, כשהגענו הסתבר שהיתה סיבה שלא הצלחנו - אשרת הכניסה שלנו נגמרה 5 ימים קודם. אפילו לא שמנו לב מה כתבו לנו בשדה התעופה, הנחנו שקיבלנו ל 90 יום. עיכבנו את כל הקבוצה משהו כמו שעה. לא נעים. בצד הגואטמאלי עברנו לרכב לפחות שתי רמות נמוך יותר מהחלק המקסיקני. איך היינו אומרים בהודו? איכות השירות יורדת ככל שמתרחקים מנקודת קניית הכרטיסים.
Comments