איך לא עשינו שנורקלינג ב 7 באוקטובר

אז ככה זה היה. נסענו לפלאיה דל כרמן, האילת של מקסיקו. ממש לא מקום שפיתה אותנו, אבל רצינו לשנרקל. אמרנו לילה או שניים באילת לא יהרגו אותנו. אבל אז היה גשם. הרבה גשם. ועננים. ורוח. ואני עם הצלעות, וקרלוס עם הבטן. וגם היה את העניין הזה של ה 7 באוקטובר.

מה אני אגיד לכם, לא כיף לעשות שנורקלינג ב 7 באוקטובר. רגשות האשם בטח היו מטביעים אותי.

ויתרנו.

הים הקריבי הכחול והצלול היה חום ועכור בגלל מזג האוויר, או בגלל ה 7 באוקטובר, לא יודעת. הגשם לא הפסיק לרדת. מאה גוונים של אפור. וחום.

הסתובבנו ברחובות פלאיה דל ברמן וחיכינו שיהיה מחר.

אבל אז עולה מחשבה.

אם הכל היה הולך חלק וקל - איפה היה השיעור?

כשהכל קל ומושלם, זה לא חוכמה להיות בטוב.

השיעור הוא איך להיות בטוב גם כשלא הולך חלק.

כשיורד גשם, והים לא כחול, והשמש לא זורחת, ואני נפצעת, וקרלוס קצת חולה, ולא שכרנו רכב, ואין לי ספרים, ואנחנו עם מזוודה כבדה ומבאסת, ובכל זאת - אנחנו בטוב.

ולהיות בטוב כשלא הכל טוב - זה ואו.