היעד הבא: גואטמאלה

כבר בנסיעה (הקשה - זה כבר לא כל כך בשבילנו, הנסיעות הארוכות ברכבים צפופים ולא נוחים) הרגשנו שאנחנו מתאהבים. הרים גבוהים ומיוערים, אנשים בכפרים בבגדים מסורתיים, חייכנים.

תחנה ראשונה - פאנאחאצ'ל. חוץ מזה שצריך להתכונן כמה דקות להתכונן להגות את השם, זאת היתה תחנת ביניים. לעהביר לילה אחרי הנסיעה הקשה ולפני ההגעה ליעד האמיתי שלנו - סאן מרקוס לה לגונה, כפר על שפת אגם אטיטלן, וחלק מ"שביל החומוס", אם ככה קורים לזה גם באמריקות. בעצם, לא מדוייק, סן פדרו לה לגונה הוא החלק מהשביל, סאן מרקוס הוא האלטרנטיבה הניו-אייג'ית לשהייה על האגם. הפרדס חנה של גואטמאלה. ואולי גם קצת קוסטה ריקה - הרבה זרים שחיים שם ומעבירים סדנאות וריטריטים שלעיתים אין להם כלום ושום דבר עם התרבות המקומית, אבל הזדמנות לקלוט תיירים שבאו לעשות "משהו רוחני" ולקחת מהם סכומים שלא היו מביישים לא רק את פרדס חנה אלא גם את תל אביב.

מה? החל מטקסי קקאו ואש ופטריות וקמבו ואיוואסקה וקריאת נאהואל - שזה דווקא חלק מהתרבות המקומית, דרך יוגה ואיורוודה וניקוי רעלים ורייקי ועד אסטרולוגיה וטארוט ופסיכותרפיה באמצעות עלים - טוב, את זה המצאתי, אבל הבנתם את הראש. וכן, גם חנויות ודוכנים של תכשיטים ובגדים על הגבול בין מקומיים להיפים - אבל הם כולם על שביל אחד, אז אפשר לבחור אם ללכת לשם או לא.

מחירי הלינה יקרים יותר בסן מרקוס מסן פדרו, אבל עם כל הציניות - התאים לנו מקום כזה יותר ממקום של מסיבות. אחרי החוויה המוצלחת שלנו בבקלאר, הכי חשוב היה לנו נוף וקרבה לאגם, אבל לא מצאנו משהו שענה על כל הדרישות שלנו במחיר סביר, אז הזמנו דרך אירבנב בית קרוב לאגם אבל בלי נוף אליו. הבחירה היתה טובה והגענו לבית שתול בתוך הג'ונגל, מוקף צמחיה, בנוי עץ ואבן, מרווח, עם מטבח סבבה, והכי חשוב - מים חמים בלחץ סביר! אממה - קרוב מדי לכביש היחיד ומ 5 בבוקר טוקטוקים, משאיות ואופנועים מרעישים לנו, וזאת בנוסף לצלילי הטבע שעם כל הכבוד לטבע - לא כף להתעורר לקרב בין ברווזים/כלבים/תרנגולים.

בקיצור, ירדנו בבוקר הראשון לאגם, התפעמנו מהיופי, וקרלוס, עם האינטואיציה שלו, מצא לנו בית קטן ממש על האגם, עם נוף... של האגם. נכון, הוא לא יפיוף ומרווח כמו הקודם, ויש לו מטבחון ממש בסיס, ואין ריהוט ממש, ואין ערסל, אבל מה יש? חלון זכוכית ענק לאגם, פינת ישיבה בחצר מול האגם. דק מוזנח שאפשר לעשות עליו יוגה מול... ניחשתם נכון, האגם! אה, כן וגם עץ אחד עם מיטה גדולה שתולה בין הענפים שלו שנצטרך עוד להבין איך להגיע אליה.

,אבל מה ממש משמח אותי? שהוכחתי לעצמי, שוב, שזה לא הפינוק והתנאים שמשפיעים לי על הבחירה (כמו שלא הייתי סגורה על זה סביב הבית היחסית מפואר על הצוקים במקסיקו), אלא המיקום. אם זה מגיע עם נוחות - סבבה, אבל מוכנים לפשרות אם לא.

זהו. כיף לנו פה, מרגישים שזה בהחלט מקום להיתקע בו לזמן ארוך. אוכלים במסעדות המקומיות בכלום כסף, מדי פעם קונים באותו כסף קרואסון באזור התיירים, מתחילים להנות ממה שיש לכפר להציע, יופי.