מהערים להרים

שכרנו אוטו! רצינו לעשות את הדרך לחופים עם עצירות וטיולים. היעד שלנו היה סאן חוזה דל פסיפיקו – בירת הפטריות של מקסיקו! אבל בגלל שרצינו לטייל בדרך ומדובר בנסיעה של מעל 4 שעות, פיצלנו את הזמן שלנו וישנו לילה אחד בדרך. ביום הראשון עשינו יום תיירים. עצרנו ליד העץ הכי גדול במקסיקו, ביקרנו באתר טבע שנקרא "Hierve el agua" שזה משהו שנראה כמו מים רותחים אבל לצערי לא מדובר במעיינות חמים, אלא במשהו שנראה כמו. מים מבעבעים שנראים כאילו הם רותחים, גבישים של אבנית ומינרלים שנראים כמו מפלים (או כמו שהגדרנו את זה – זה מה שקורה כשלא מנקים את האבנית). נורא מיוחד, נורא תיירותי, עלייה קשה ממש שהראתה לי כמה אני לא בכושר למרות הפעמיים בשבוע שחייה שעשיתי בשנה האחרונה, אבל סך הכל חוויה שווה.

כל האזור מלא בשדות של אגבה ממנה מייצרים את ה"מזקל" האח הפחות מוצלח של הטקילה (לפחות לטעמינו). בסיורי התיירות עוצרים במזקקה, שומעים על התהליך, טועמים ובתקווה לבעלי המקום – רוכשים מזקל. תכננו גם אנחנו לבקר עצמאית באחת המזקקות, אבל למזלנו, ביציאה מ Hierve el Agua – נסיעה של שעה בדרך עפר מפותלת – עצרנו באחת המזקקות המשפחתיות וראינו בלייב איך הם מכינים את המזקל, ואלוהים מה הם שמים בתוך הבקבוקים - מעבר לתולעים - עקרבים, נחשים, קנביס, הכל. נראה לי שזכינו לחוויה יחסית אותנטית שבסופה, איך לא, קנינו מזקל בשתי וריאציות שונות, שתיהן היו טעימות באופן מפתיע, עד שהגענו למלון, טעמנו שוב, והחלטנו שבעצם אנחנו עדיין לא אוהבים מזקל.

Hierve el Agua

מזקל