מרוב עצים לא רואים את הים

זהו, נוסעים לים. יוצאים בצהריים, הנסעיה אמורה לקחת כ 3 וחצי שעות, לא נורא. צריכים לעצור בדרך בבנק להפקיד כסף כמקדמה למשהו, למשוך כסף, למלא דלק. לפני שהגענו לסאן חוזה הזהירו אותנו שאין שם כלום אז לבוא עם מספיק כסף ולצאת משם עם מיכל מלא. מה שגילינו, זה שהדבר נכון גם ליעד הבא שלנו, ולכל ה 3 וחצי שעות (שהפכו ל 5) בדרך... טוב, אני מגזימה, היו מדי פעם צריפים ומסעדות מקומים קטנות. התחלנו להבין את זה בדרך, אחרי איזה שעה וחצי של כלום והיינו צריכים לקבל החלטה - לשנות מסלול דרך עיר יותר גדולה, בעלות של עוד שעה נסיעה, או להמר שבכל זאת, איפשהו בדרך, יש טיפ טיפת ציוויליזציה. למזלנו היתה עיירה אחת שהיו בה גם תחנת דלק וגם ATM! וגם קיוסק לארטיק, כי הגיע לנו.

מה כן היה כל הדרך, והרבה? יער. המון יער. 5 שעות של יער. עד הים. קירות גבוהים של יער. ופיתולים. זה היה הכביש הכי מפותל שהייתי בחיים בהתחשב בזה שלא מדובר בחצי שעה של פיתולים אלא שעות ללא קטע אחד ישר. יער ופיתולים.

למי שסובל מבחילות בנסיעה זה כנראה סיוט מתמשך, אבל לשמחתנו - אנחנו לא. נהננו מכל רגע. אולי חוץ מהרגעים שחשבתי שנמות. היה שם את כל המרכיבים לאסון - מדרונות תלולים, מפולות סלעים ועצים, כבישים שחלקים מהם פשוט קרסו, סיבובים שלא רואים מה בא ממול, קטעי כביש שהנתיב שלנו מכוסה בצמחייה שפשוט פלשה לכביש, אה, כן, וערפל. איך אומרים האנגלים? Could be worse, could be raining. ממש לא כביש שהייתי רוצה לנסוע בו בגשם. לשמחתנו לא היה, והעברנו את הדרך בהתלהבות וקריאות התפעלות.וקרה מה שתמיד קורה כשאני מתלהבת. צילמתי וצילמתי. דרך השמשה, עם היד מחוץ לאוטו, תוך כדי נסיעה. בואו נגיד שאלה לא יהיו התמונות הכי מוצלחות שלי.

זהו, ככה התפתלנו לנו עד הים. אין פואנטה. חולקת אתכם קצת תמונות של...יער. כביש ויער. יש גם וידאו. של יער.