צבעים

מקדישה פוסט שלם לחוויה אחת מקסימה. כאמור, עצרנו בדרך מווחאקה להרים, וישנו במקום סתמי, ואחה"צ קפצנו לכפר הסמוך שם אורגים שטיחים. אין לי איזו תשוקה מיוחדת לשטיחים או לאריגה, אבל קראתי שהם גם מכינים את הצבעים שלהם וכולם מחומרים טבעיים. עכשיו, אם ראיתם פעם שטיח מקסיקני, אז קשה להאמין שאת כל הצבעוניות המטורפת הזאת אפשר להפיק מחומרים טבעיים, והנחנו שזה מוצג ככה רק כדי להרשים תיירים תמימים. אבל לא. כללללל הצבעים מופקים מחומרים טבעיים - צמחים, גרגרים, פירות, ואפילו בעלי חיים קטנטנים (משהו כמו כנימות).

משהו קצת לא קשור, אבל המקסיקנים - שהם אולי העם הכי מתוק מבין כל הארצות שטיילנו בהם - אוהבים לדבר. את שואלת מישהו שאלה ומקבלת סיפור. והם נותנים לך את ההרגשה - ואם הם מפברקים הם עושים את זה ממש טוב - שממש ממש חשוב להם לספר את זה. עוצרים הכל ומדברים. לנו לא נעים שהם באמצע העבודה, אבל הם רוצים לספר.

אז במקום הראשון שעצרנו היו שתי נשים שהדגימו לנו, כמקובל, אין הן אורגות וממה הן מכינות את הצבעים - זה כשלעצמו היה מדהים, אבל אני רציתי עוד. רציתי להגיע למקום שבאמת כרגע צובעים בדים. קרלוס אמר שזה לא יקרה ובו בזמן היתה לו האינטואיציה לעצור במקום שזה בדיוק קורה. הגענו לאורג שכל כך אוהב את העבודה שלו וכל כך גאה בה שהוא שמח להראות לנו ממש שלב שלב של התהליך להסביר לנו למה חום זה קל אבל כחול זה ממש קשה, ולמה שטיח קטן עם דוגמא מורכבת עשוי לעלות הרבה יותר משטיח גדול עם דוגמא פשוטה, ומה עושה דוגמא לפשוטה או מורכבת, ואיך מתמודדים עם קווים מעוגלים בעבודה עם נול שהרי עובד בקווים ישרים, וכמה חודשים (!) לוקח לעשות שטיח, ולמה אשתו עזבה אותו – כי היא חושבת שלהיות אורג זה לא מקצוע מכובד או רווחי מספיק - וממש התרגש מזה שהתענינו. הוא כל הזמן הסביר שהעבודה שלו איכותית במיוחד ואז גם היה גאה – ובצדק – לספר שהוא נבחר מבין אורגים רבים להציג עבודות שלו בתערוכה בניו יורק ונסע לשם להסביר על העבודה שלו. בקיצור חוויה מרגשת גם מבחינה אנושית וגם מבחינה אומנותית. אז הנה, חולקת איתכם קצת צבע