יום שוק, קטורת ואש

על הנסיעה לצ'יצ'יקסטננגו (מעתה צ'יצ'י) צה כתבתי בפוסט הקודם, עכשיו על הדבר עצמו.

צ'יצ'י מפורסמת בשוק ענק וצבעוני בימי ראשון וחמישי. אנחנו, שחייבים להתחכם, החלטנו להגיע בראשון. האמת שקראתי פוסט של מישהו שגרם לי להחליט שיש שם יותר מה לעשות מרק השוק.

התמקמנו בגסטהאוס שהיה המקום הכי מקומי שהיינו בו, במין מסעדה/מלון/אתר משפחתי, צמוד ל"מוזיאון המסיכות" ומתחת לגבעה שמקיימים בה טקסים של תפילות ומנחות.

עלינו קודם כל לגבעה, היו שם שאריות של טקסים - אלתרים עם נרות, פרחים, מיני מנחות, צלבים - שוב הערבוב הזה בין הנצרות לטקסים הקדומים - אבל לא זכינו לראות שם אנשים.

ביקרנו במוזיאון - כמות מדהימה של מסיכות שונות ומשונות, ועלינו למרכז העיר לראות אותה לפני שמתחילה ההילולה של השוק. בהחלט היתה תכונה, היתה תזמורת קטנה שנגנה בסמוך לרמקולים שהשמיעו מוזיקה מוקלטת - זו לא פעם ראשונה שאנחנו נתקלים באדישות גמורה למספר מקורות מוזיקה במקביל. היינו עייפים, אבל רצינו לחכות עוד קצת כי אמרו שיהיו ריקודים. ובאמת היו - 4 נשים בשמלות מסורתיות שזזו קלות לצלילי המוזיקה, במין הופעה ברמה של ריקוד שבועות במושב של כיתות א, בקושי היה אפשר לקרוא לזה ריקוד - וגם זה לא הפעם הראשונה שנתקלנו בזה, ראינו את זה ביום המתים במקסיקו - הם לא רוקדים! גג - מקפצים, כשממש שמחים.

בבוקר יום ראשון צעדנו במרץ לשוק, סליחה, לקחנו טוקטוק, אני שמרתי על עצמי לקראת הטיול להר הגעש. יצאנו ממש מוקדם כי ידענו שב 10 מגיעים הטיולים המאורגנים. אמנם עדיין היו דוכנים בהקמה, אבל השוק כבר היה בשיאו. פירות, ירקות, פרחים, דוכנים של צלמיות - חלקן שנמצאו בהרים וחלקן חיקויים של הדבר האמיתי, והעיקר - בדים. ואו! איזה יופי! כמה צבע! איזה רקמות משובחות! אבל השיא קרה דווקא בפתח הכנסיות - אנשים באו ובנו אלתרים, כמו בטקס שעשינו באטיטלן - טבק, קופל, נרות ועוד מיני חומרים, הושלכו בטקסיות אל האלתר הבוער והמעשן במין אש שאיכשהו היא באמת נראית אחרת מאש רגילה... אולי החומרים ששמים בה, ואולי הרוחות...

אני לא יכולתי להפסיק לצלם, ומרוב צבע ויופי - לא קנינו כלום. גם היה באמת יקר, וגם אנחנו דוחים את הקניות לסוף - כשיהיה לנו רכב ובמטען העודף יכאב פחות...